<h1>האשכול — דפוס י-ם, הלכ' מזוזה</h1>
<h2>דף קא:</h2>
גרסי' בבבא מציעא פרק השואל [ק"א ע"ב] בעו מיניה מרב ששת מזוזה על מי, מזוזה, והא אמר רב משרשיא מזוזה חובת הדר הוא, אלא מקום מזוזה על מי, אמר להו רב ששת תניתוה כל דבר שאין מעשה אומן השוכר עושהו, והאי נמי לאו מעשה אומן הוא, דאפשר בגובתא דקניא. ת"ר [מנחות מ"ד ע"א] טלית שאולה כל שלשים יום פטור' מן הציצית, והשוכר בית בחוצה לארץ והדר בפונדקי בארץ ישראל פטורין מן המזוזה כל שלשים יום, אבל השוכר בית בארץ ישראל חייב במזוזה לאלתר, משום ישוב ארץ ישראל.
<h2>דף קב.</h2>
ובפסקא לגאון, והלכתא כל פתח שיש לו פצימין חייב במזוזה, חוץ מבית הכסא מפני הטנופת [יומא י"א ע"א], וחוץ מבית שאין בו ד' אמות על ד' אמות שאין ראוי לדירה [סוכה ג' ע"א], ואפילו לול פתוח בין בית לעליה חייב במזוזה. והלכתא מזוזה מצוה להניחה בתחלת שליש העליון בטפח הסמוך לרשות הרבים [מנחות ל"ג ע"ב]. ומצותה מימין הפתח בכניסה דאמרי' ביתך דרך ביאתך מן הימין. והשוכר בית מגוי, כין שעקר הבית של גוי הוא ומזוזה חובת הדר הוא, אסור לישראל להניח המזוזה בביתו של גוי אלא יטלנה עמו ויצא, שישראל חייבין במזוזה ואין הגוים חייבין במזוזה, שכך שנינו לענין ציצית [מנחות מ"ג ע"א] אין אדם רשאי למכור טלית מצוייצת לגוי עד שיתיר ציציותיה, וכל שכן מזוזה שהיא קדושה חמורה. ואנן חזי לן לעניות דעתין דהאי ראיה דמייתי האי גאון מטלית מצוייצת חבטה [היא] ואפשי ראיה ומילי לברורי טעמא דאסור, אבל בפירוש שנינו במזוזה עצמה פרק השואל את הפרה [ב"מ ק"ב ע"א] דת"ר המשכיר בית לחבירו [על השוכר] לעשות מזוזה, וכשהוא יוצא לא יטלנה בידו ויצא, ובגוי נוטלה בידו ויוצא, ומעשה באחד שנטלה בידו ויצא וקבר אשתו ובניו, מעשה לסתור, אמר רב ששת ארישא. ועוד כתב גאון מזוזה שנמצאת בין הספרים מצוה לחזור ולקובעה בבית אחד ולא להוציאה מקדושתה, כמו שפרשנו ברצועות תפלין ובמפות שלהם. וישראל שמכר חצרו לגוי ועקר המזוזות שהיו בחצרו יטלם ויקבעם בבית הדר בו ואין צריך לחדש אותם. והאי דכתב האי גאון בענין תפלין ובמפות שלהן הוי כדאמרי' [ברכות כ"ג ע"ב] סודרא דאזמניה למיצר ביה תפלי וצר ביה תפלי [וכו'], דמאן דבעי עביד להו כלי שהוא כליין מטפח, ומאן דבעי עביד להו סודרא למיצרינהו ביה. וכתב והלכתא מזוזה בחללו של פתח בטפח הסמוך לרשות הרבים, ואם עשאה כמין נגר פסולה שמנהג של מזוזה לזוקפה כמו ספר תורה. הכר ציר, מקום שנוקבין בספין להכניס בו ציר העליון של דלת. ואם העמיקה טפח פסולה, וכן שטלה עליה מלבן אם יש בו טפח פסולה וצריך מזוזה אחרת. והלכתא כר' יוחנן דאמר מזוזה שעשאה שתים ושלש ואחת כשירה ובלבד שלא יעשנה כקובה וכזנב. והלכתא בית שיש לו ב' וג' פתחים צריך מזוזה בכל פתח ופתח, ואע"פ שרגיל באחד מהן יותר מכולן. ואוצר שפתוח לבית צריך מזוזה בין באותו פתח ובין בכל פתח שיש לו, דתניא בהדיא [יומא י"א ע"א] אחד שערי בתים ואחד שערי [חצרות ואחד שערי] מדינות ואחד שערי עיירות ורפת ולולין ומתבן ואוצרות יין ואוצרות שמן כולן חייבין במזוזה. מזוזה שתלאה במקל ומזוזה שאינה משורטטת פסולה. ומזוזה נוהגת באנשים ובנשים בגדולים ובקטנים. בית חדש כיון שגמרו חייב במזוזה.
